אבא נכנס לבית החולים צלול ויצא מבולבל. זו לא בהכרח דמנציה

בקצרה: בלבול פתאומי של קשיש באשפוז הוא לרוב דליריום, מצב רפואי חריף שמתחיל בתוך שעות או ימים ולעתים קרובות חולף כשמטפלים בגורם. ספרו לצוות מה היה המצב הרגיל, הביאו משקפיים ומכשיר שמיעה, ושמרו על יום ולילה ברורים.

ביום שני אבא קרא עיתון ופתר תשבץ. ביום רביעי, אחרי ניתוח ירך, הוא לא זוכר באיזה חודש אנחנו ומנסה לתלוש את העירוי. המשפחה בטוחה שזו התחלה של דמנציה, ומתחילה לחפש מסגרת סיעודית.

קראו גם: הקשיש לא מרגיש צמא, וזו בדיוק הסכנה: התייבשות בגיל השלישי · שטיח אחד בסלון מפיל יותר קשישים מכל מדרגה בבית · ההורה שלכם לא מתבלבל, הוא פשוט לא שומע אתכם

לרוב זו מסקנה מוקדמת מדי. מה שקרה לו נקרא דליריום, והוא שונה מדמנציה בכמעט כל פרמטר.

מה זה דליריום

דליריום הוא מצב של בלבול חריף. הוא מתפתח מהר, בדרך כלל בתוך שעות או ימים, והחומרה שלו משתנה במהלך היממה. בבוקר האדם יכול להיראות כמעט רגיל, ובערב לא לזהות את בתו.

הוא נפוץ מאוד באשפוז. ההערכות במחקרים מדברות על חמישית עד שליש מהמאושפזים המבוגרים במחלקות פנימיות, ושיעורים גבוהים יותר אחרי ניתוחים וביחידות טיפול נמרץ.

יש גם צורה שקטה. במקום אי שקט ותוקפנות, הקשיש פשוט ישנוני, אדיש ומדבר מעט. הצוות רואה מטופל "רגוע". המשפחה מרגישה שמשהו לא בסדר, ובדרך כלל היא צודקת.

דליריום או דמנציה

חשוב לדעת שהשניים לא סותרים. אדם עם דמנציה נמצא בסיכון גבוה במיוחד לפתח דליריום, ואז ההידרדרות נראית חדה בהרבה מהרגיל.

מה מעורר את זה

דליריום הוא כמעט תמיד סימן לבעיה אחרת בגוף. הגורמים הנפוצים: זיהום, ובמיוחד דלקת בדרכי השתן, כאב שלא מטופל, עצירות או אצירת שתן, חוסר שינה ותרופות. כדורי שינה ממשפחת הבנזודיאזפינים ותרופות עם השפעה אנטי-כולינרגית מופיעים בראש הרשימה, ולכן רשימת תרופות ארוכה היא גורם סיכון בפני עצמו.

גם התייבשות יכולה להספיק. קשיש שלא שותה כי קשה לו להגיע לכוס, או כי הוא צם לקראת בדיקה, נמצא בסיכון גבוה.

מה המשפחה יכולה לעשות

ב-1999 פרסמה הגריאטרית שרון אינויה מאוניברסיטת ייל מחקר על תוכנית מניעה שמבוססת בעיקר על צעדים פשוטים: התמצאות, שינה, תנועה, שתייה, משקפיים ומכשירי שמיעה. שיעור הדליריום ירד מ-15% בקבוצת הביקורת ל-9.9% בקבוצת התוכנית. רוב הצעדים האלה בידיים שלכם:

• ספרו לרופא ולאחות כבר ביום הראשון איך ההורה מתפקד בבית, כדי שישימו לב לכל שינוי
• הביאו משקפיים, תותבות ומכשיר שמיעה, כי הורה שלא שומע מתבלבל מהר יותר
• שימו שעון ולוח שנה בקו הראייה, ופתחו וילון ביום
• עודדו שתייה וישיבה מחוץ למיטה, אם הצוות מאשר
• שאלו על כל תרופת הרגעה או שינה חדשה, ואם יש חלופה
• היו שם בערב, כשהבלבול נוטה להחמיר

כדאי גם לשאול את הרופא שלוש שאלות ישירות: האם נבדקה בדיקת שתן, האם נוספה תרופה חדשה בימים האחרונים, ומתי ההורה התפנה בפעם האחרונה. התשובות האלה מכסות חלק גדול מהגורמים הנפוצים.

ההחלמה לא תמיד מיידית. אצל חלק מהקשישים הבלבול נמשך שבועות אחרי השחרור, ולכן לא מקבלים החלטות גדולות על מסגרת מגורים בימים הראשונים. מידע רפואי נוסף יש בערך דליריום בוויקיפדיה.

אם ההורה שלכם התבלבל פתאום, אמרו לצוות במילים האלה: "זה שינוי חד מהמצב הרגיל שלו, אנחנו חושדים בדליריום". המשפט הזה מזיז בדיקות.